מה ההבדל בין התכווננות לריצוי?
לפעמים זה יכול להיות מבלבל.
בריצוי, אדם מבטל את הרצונות שלו כדי לרצות את הצד השני.
מה שמפעיל הוא רצון שיהיו מרוצים ממני.
כך, למעשה, בריצוי המוקד אינו האדם השני, אלא אני והצורך שלי שיהיו מרוצים ממני.
בריצוי יש פעמים רבות חרדה, מה יקרה אם יתאכזבו ממני, אם לא יהיו מרוצים.
בהתכווננות, אדם לא מבטל את הרצונות שלו, אלא בוחר להתכוונן לצד השני.
בהתכווננות יש ראייה של עצמי ושל הצד השני, אין ביטול, יש בחירה.
האדם לא מנוהל על ידי החרדה שלו, אלא בוחר מתי הוא מתפשר.
התכווננות מתגמלת עבור שני בני הזוג:
הצד שהתכווננו כלפיו מרגיש אהוב, מרגיש שרואים אותו.
הצד שהתכוונן זוכה בהכרת התודה של הצד השני, ומרגיש מוערך ואהוב.
מה אתם מזהים בקשר שלכם? ריצוי? התכווננות? האם קל להבדיל בין השניים?