אבנר לא הבין מאיפה זה הגיע. המצח שלו נחרש קמטים כשסיפר שאלונה הודיעה לו שהיא לא מוכנה לעבור איתו. זה לא היה הרילוקיישן הראשון של השניים - הם כבר יצאו לרילוקיישן בעבר, כשהילדים היו קטנים. דווקא עכשיו, כשהילדים כבר גדלו, חשב שיוכלו ליהנות שניהם מהחוויה של רילוקיישן זוגי - התפקיד שהוצע לו היה בבחינת "צ'ופר", אלונה תוכל לקחת פסק זמן מעבודתה ולהתמסר לתחביביה, יהיה להם זמן רב יחד. תגובתה של אלונה פגעה בו וערערה אותו: הוא לא הבין כיצד נוצר מצב בו הוא מגיע עם כל הכוונות הטובות, ואילו היא כועסת עליו, מחמיצה אליו פנים ומסתגרת.
אלונה מצידה סיפרה סיפור אחר לגמרי. מבחינתה, מרגע שעלתה ההצעה לרילוקיישן, אבנר כמעט "קבע עובדה" לגבי המעבר, לא הקשיב לה באמת, חשב שהוא יודע הכי טוב עבור שניהם וכך ביטל את רצונותיה, כפי שעשה תמיד בזוגיות שלהם. היא כעסה על אבנר שכביכול יצר תכניות זוגיות עבור שניהם, אך למעשה תכנן הכל סביב מה שמתאים לו ולא ראה את הצרכים שלה כלל.
שאלת המעבר פתחה פתח לנושא כאוב ביחסים בין השניים: תחושתה של אלונה כי לאורך שנות נישואיהם אבנר היה זה שקובע, בעוד היא נאלצה להתאים עצמה אליו. אלונה כעסה. כעסה על אבנר, על השנים בהן לא ראה אותה באמת, כעסה על עצמה על כך שבמשך שנות נישואיהם הלכה אחריו בלי להקשיב לעצמה. ועכשיו, כשהילדים גדלו והיא כבר במקום אחר עם עצמה, מאסה בכך. היא הודיעה לאבנר כי הוא יכול לעבור אם הוא רוצה, אבל היא לא עוברת.
מה קרה פה?
ההצעה לרילוקיישן העלתה את נושא פערי הכוחות בזוגיות. אלונה חשה כי לאורך שנות הזוגיות היה אבנר בעמדת כוח לעומתה. כיום, כשבגרה והתפתחה, לא הייתה מוכנה עוד להמשיך במתכונת זו. זאת ועוד, השנים בהן וויתרה על רצונותיה גרמו לה לצבור טינה וכעס על אבנר, אשר התפרצו סביב נושא הרילוקיישן.
על אף שאנחנו רוצים לראות בנישואים מערכת שוויונית, כוח הינו חלק ממערכות יחסים אנושיות.
ישנן מערכות יחסים זוגיות בעלות רמה גבוהה של שוויוניות, בהן החלטות מתקבלות באופן משותף, תוך לקיחה בחשבון של צרכיהם של שני בני הזוג. אך ישנן גם מערכות יחסים בהן אחד מבני הזוג מצוי בעמדת כוח, ומכתיב, פעמים רבות אף לא במודע, את הדרך בה בן זוגו יפעל, ולפעמים אף יחשוב או ירגיש. פעמים רבות גם בן הזוג "המושפע" כלל אינו מודע לאופן בו מחשבותיו ורגשותיו מושפעים מתפיסת עולמו ומרצונותיו של בן הזוג "המשפיע".
מאבקי כוחות קשורים גם בשלב בו מצויה מערכת היחסים הזוגית. חיי נישואין אינם סטטיים, הם נוטים להתפתח ולהשתנות לפי שלבים קבועים ונורמטיביים. ניתן לראות בהתפתחות של מאבקי כוחות בתקופות מסוימות חלק מהדינמיקה הנורמטיבית שיש ביחסים זוגיים. כך למשל אצל אבנר ואלונה, המצויים בשלב בו הילדים בגרו ועזבו את הבית - זהו אחד השלבים המאופיינים בבדיקה מחודשת של מקומו של כל אחד במערכת הזוגית.
מה הופך את אחד מבני הזוג לבעל עמדת כוח ביחסים?
ישנם הסברים שונים לכך. הסבר אחד מתייחס למידת הרצון של כל אחד מהצדדים לשמר את מערכת היחסים: בן הזוג שפחות מעוניין בשימור מערכת היחסים יהיה בעל הכוח, בעוד בן הזוג המעוניין יותר בשימור מערכת היחסים ייטה לרוב יותר לנסות לרצות את בן זוגו ולהתאים עצמו אליו.
על פי תיאוריית המשאבים, בן הזוג בעל המשאבים הרבים יותר יהיה בעל הכוח הרב יותר במערכת היחסים. הכוונה למשאבים שהינם בעלי ערך עבור בן הזוג השני, כגון מעמד חברתי, השכלה, כסף, מיומנויות הוריות, יכולות ניהול משק בית ועוד.
לעומת זאת, תיאורית ההחלפה החברתית תופסת בני זוג כתלויים זה בזה, שכן כל אחד מהם מושפע מהתנהגות בן זוגו. תיאוריה זו מסייעת להבין מדוע בתהליך קבלת החלטות בין בני זוג נוטה כל אחד מהצדדים לקחת בחשבון גם את ההעדפות של הצד השני, שכן שביעות הרצון של הצד השני והשמירה על מערכת היחסים חשובים לבן הזוג לא פחות מסיפוק צרכיו.
בזוגיות בה יש באופן קבוע מנצח ומפסיד, יש למעשה שני מפסידים. כאשר צד אחד משפיע על קבלת ההחלטות הזוגיות על חשבון רצונותיו של בן זוגו, הוא עלול לגלות כי בן זוגו פיתח כלפיו כעס ועוינות, ואלה יפגעו בקשר הזוגי.
זוגיות טובה היא זו המיטיבה עם שני בני הזוג, וכך גם כאשר יוצאים לרילוקיישן. תקשורת פתוחה ומכבדת, הלוקחת בחשבון את הצרכים של שני בני הזוג, חיונית בקבלת ההחלטה לעבור ובתכנון המעבר. קבלת החלטות באופן משותף, המכבד את הרצונות השונים של בני הזוג, עוזרת לשני בני הזוג להרגיש שקולם נשמע ונלקח בחשבון ובכך עוזרת לזוגיות לצמוח.
-השמות והפרטים המזהים שונו על מנת למנוע זיהוי.
-הפוסט כתוב בלשון זכר מטעמי נוחות, אך מתייחס כמובן לכל ההרכבים המשפחתיים.
Kommentit