השבוע החלה העונה החדשה של הסדרה "חתונה ממבט ראשון". צפייה בשני הפרקים הראשונים מציפה שוב את הנושא של זוגיות ורילוקיישן. למי שלא מכיר, מדובר בסדרה בה צוות מומחים מתחומים שונים מוצא התאמה בין גבר לאשה, ובני הזוג הנבחרים פוגשים לראשונה זה את זו תחת החופה. לאחר החתונה, מתחילים בני הזוג בתהליך הכרות שנמשך כחודש וחצי, במהלכו הם מנסים לבנות מערכת יחסים זוגית, ובסופו יבחרו האם להישאר יחד.
כמטפלת, מעניין אותי לראות את השלב הראשוני הזה של הזוגיות. מטבע הדברים, אני מטפלת בזוגות אשר נמצאים יחד כבר שנים ובנו יחד חיים משותפים, והצפייה בתכנית מספקת הצצה לשלב ההכרות הראשונית, מלא התקוות, הציפיות, החששות...
בפרק הראשון הכרנו את בת-אל, אדריכלית, אשר חיה ועובדת בעשור האחרון בניו יורק. בת-אל נמצאה מתאימה ליוגב, בחור צעיר הגר במושב בדרום הארץ. במהלך הפרקים הראשונים נודע לנו הצופים, כמו גם ליוגב, כי בסיום התכנית מתכננת בת אל לשוב לניו יורק לתקופה של כשנה עד שנה וחצי, בסופה בכוונתה להעתיק את חייה לישראל. נראה כי היא מקווה שבן זוגה יצטרף אליה לתקופה זו. יוגב, אשר שורשיו נטועים עמוק במושב בדרום, לא נראה נלהב מתכנית זו. זהו מצב שממחיש את המורכבות שב"רילוקיישן ידוע מראש": מצב בו בני זוג מכירים כאשר רילוקיישן מהווה חלק מתכנית החיים של אחד מהם.
במצב אידיאלי, רילוקיישן מתבצע כתוצאה מרצון של שני בני הזוג, המעוניינים שניהם בחוויה של מגורים בחו"ל. במקרים אחרים, אחד מבני הזוג מעוניין יותר במעבר, ובן הזוג השני מתגמש ומוכן לעבור למען בן זוגו.
בסדרה, כפי שקורה לפעמים במציאות, המצב הוא אחר. זהו מצב בו בני זוג מכירים כאשר לאחד מהם ברור כי הוא מתכוון לגור תקופה בחו"ל. לפעמים מדובר בחלק ממהלך הקריירה (כגון פוסט דוק, הקמת סטארט אפ הפונה לחו"ל וכו'), לפעמים מדובר בחלום מגיל צעיר, אך בכל מקרה מדובר בהחלטה של אחד מבני הזוג אשר אינה קשורה לזוגיות.
מה קורה לבן זוג אשר פוגש בתכנית זו? לפעמים, התכנית מתאימה גם לו. אז, אין קונפליקט לגבי המעבר, והדבר אף יכול לקרב בין בני הזוג ולעזור לרקום תכניות משותפות.
אך לפעמים, בן הזוג כלל אינו רואה עצמו חי בחו"ל. בניגוד למצב בו הזדמנות לרילוקיישן עולה כשכבר קיימת זוגיות, ואז ההחלטה מתקבלת בצורה משותפת, כאן אחד הצדדים כבר קיבל החלטה, ולצד השני נותר רק להחליט האם לקשור את חייו עם בן זוג זה, ובכך לקבל על עצמו את קיום המעבר. במצב זה, עלולה תכנית המעבר לעורר חששות ואף חרדה.
מניסיוני המקצועי, גם כאשר קבלת ההחלטה לנסוע לא מתקבלת כהחלטה זוגית, חשוב כי צרכיו ורצונותיו של בן הזוג המצטרף יהוו חלק משמעותי בתכנון המעבר, גם במחיר וויתורים מצד יוזם המעבר. למשל: בחירה ביעד בו יוכל גם בן הזוג המצטרף לעבוד ולהתפתח בתחומו, בחירה במדינה בה שני בני הזוג דוברי השפה, בחירה ביעד שיאפשר ביקורים תכופים בארץ וכו'. אם יצליח יוזם המעבר להכיר ברגשותיו של בן הזוג המצטרף כלפי המעבר, לתת להם מקום, ויחד לבנות תכנית מעבר אשר מכירה גם בצרכיו, תשתפר תחושתו של בן הזוג המצטרף, ויגברו הסיכויים לחוויה מוצלחת מבחינה זוגית.
-הפוסט רשום בלשון זכר מטעמי נוחות, אך מתייחס כמובן לכל ההרכבים המשפחתיים.