אפרת הגיעה לייעוץ סביב קשיי הסתגלות של בנה, דור, בן עשר (השמות בדויים). הם עברו לפני מספר חודשים לאחת ממדינות ארצות הברית, ובעוד שאר הילדים החלו, כל אחד בקצב שלו, להסתגל למציאות החדשה, אפרת הרגישה שדור לא מצליח להתרגל לשינוי ופשוט סובל. עיקר הקושי היה בבקרים: כל יציאה לבית הספר הייתה מלווה במסכת צעקות מצדו, על כך שהוא שונא את בית הספר החדש, בכלל לא רוצה להיות שם ורוצה לחזור לארץ. אפרת הרגישה אובדת עצות.
בפגישתנו הראשונה תארה אפרת את דור כילד רגיש. היא ספרה כי הם מאוד קרובים, ותארה כי דור ממש "מרגיש אותה", יותר משאר ילדיה. היא ספרה כי גם היא רגישה מאוד אליו, וכל פעם שהיא רואה שהוא במצוקה היא מרגישה שלבה יוצא אליו.
בקשתי לשמוע עוד על המשפחה, כמו גם על סיפור היציאה לרילוקיישן. אפרת סיפרה כי כבר שנים שבעלה מעוניין ברילוקיישן, אך עד לאחרונה סירבה. האפשרות לעבור נשמעה לה יותר מאיימת מאטרקטיבית. בארץ, עבדה אפרת במשרד פרסום גדול, ועם המעבר נאלצה להיפרד ממשרה שאהבה. היה לה ברור כי לא תוכל למצוא משרה דומה בארצות הברית, והיא חששה כי השנים בהן לא תעבוד במקצוע יקשו עליה להשתלב מחדש בשוק העבודה כשתחזור. ובכלל, אפרת נהנתה סך הכל מהשגרה המשפחתית בארץ וכלל לא הייתה מעוניינת לשנותה.
אפרת סיפרה: "אהבתי את השכונה שלנו, אחרי תקופה של מעברים הילדים מצאו את עצמם במסגרות, והייתה תחושה של רגיעה. אני מרגישה שוויתרתי על הרבה. וזה לא שתגידי שעשיתי את הוויתורים בשביל משהו שרציתי, לא, עשיתי את זה נטו בשבילו. וקשה לי עם זה".
בהמשך שיחותינו, הלכה התמונה והתבהרה. התברר כי טרם הנסיעה, אפרת חשה מצוקה גדולה אל מול המעבר הקרב. כאשר ניסתה להעלות את חששותיה מול בעלה, חשה כי הוא מבטל אותם, והיא נותרה בתחושת בדידות, ללא אדם לחלוק איתו את רגשותיה. מאחר וראתה בדור ילד בוגר אשר ניתן לדבר איתו, סיפרה לו חלק מחששותיה, וכך חשה הקלה. היא המשיכה לשתף אותו בתחושותיה גם לאחר שעברו, וכשהקשיב לה חשה פחות בודדה.
מה קרה כאן? אפרת חשה מצוקה סביב המעבר. היא הרגישה שבעלה אינו כתובת לחששותיה, ופנתה לבנה דור, עמו יש לה קשר קרוב, לתמיכה.
אפרת, שלא במתכוון, יצרה "ברית" עם דור. בכך ששיתפה אותו בקונפליקטים זוגיים, היא העבירה לו מסר כי אביו אינו קשוב לה, ובכך גייסה אותו "לצד שלה" ויצרה ריחוק בינו לבין אביו. דור, אשר נחשף למתחים הזוגיים בין הוריו, חש מצוקה. הוא חש, לא במודע, כי מוטל עליו תפקיד לעזור לאמא. וכך, לאחר שעברו הוא צעק את הכאב של אמו ואת התנגדותה למעבר.
כמה נקודות למחשבה: -לעיתים, הורה מערב את הילדים או את אחד מהם בקונפליקטים זוגיים, מתוך ציפייה להבנה או לתמיכה מצד הילד. במצב כזה עלולה להיווצר "ברית" או "קואליציה" של הורה - ילד, שעלולה לפגוע ביחסים של הילד עם ההורה השני. ילד אינו צריך להידרש לקחת צד בקונפליקטים בין הוריו. -כאשר נוצרות במשפחה קואליציות "הורה - ילד", עלולים להיווצר מחנות בבית: "ילדים של אמא" אל מול "ילדים של אבא". במצב זה עלולים להיפגע גם היחסים בין האחים, שכן כל אחד מהם מזוהה עם הורה אחר ומאמץ את עמדתו. -במשפחה, חשוב שבני הזוג ילבנו את המחלוקות ביניהם, בלי לערב את הילדים. כאשר ילד נחשף למתחים הזוגיים בין הוריו, מונח עליו עומס רגשי שאינו תואם את גילו. ילדים צריכים לדעת שגם אם הוריהם מתווכחים לפעמים, הם יכולים לפתור את זה ביניהם.
-השמות במאמר בדויים, הפרטים המזהים שונו על מנת למנוע זיהוי.